רש"י על חולין ק״ב א:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ק״ב ע״א:י״ד רש"י על חולין ק״ב ע״א:ט״ז »

1 חולין פתח ↗

אָמַר רַב שֵׁיזְבִי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, אָכַל אֵבֶר מִן הַחַי מִמֶּנָּה אֵינוֹ סוֹפֵג אַרְבָּעִים, וְאֵין שְׁחִיטָה מְטַהַרְתָּהּ.

2 חולין פתח ↗

3 חולין פתח ↗

4 דור רביעי על חולין פתח ↗

ע״ש במשנה דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעל״ע כשרה עכ״ל, בכל המשנה דיבר בלשון נקבה, ולא ידעתי למה כיון דעוף לשון זכר, והרמב״ם בחבורו נקט לשון זכר בכל אלו, אבל עיין לקמן דף ק״ב ע״א, רש״י ד״ה ה״ג ואין שחיטתה מטהרתה, שכ׳ וז״ל ״ואעוף טמא קאי וכו׳, והא דנקט לה לשון נקבה, משום דרישא אתחיל בה לשון נקבה דתנן בה הכי, נבלת עוף טמא וכו׳״, עכ״ל כוונתו, דשם נבלה וטרפה, נופל בין בעוף ובין בבהמה, והוא תמיד לשון נקבה, ועיין בחדושנו בריש א״ט, וא״כ גם כשרה שאינה טרפה שייך בעוף כמו בבהמה, ולכן התנא דקתני אלו טרפות ואלו כשרות הן בבהמה והן בעוף, שפיר קתני גם כאן ״נפלה וראשה״ הכל לשון נקבה, משום דלא על עוף קאי אלא אכשרות שבעוף. אבל הרמב״ם דלא דיבר מטרפה וכשרה אלא מעוף, מוכרח לכתוב הוכתה חולדה על ראשו, ופוק חזי מה בין הרמב״ם ליתר הראשונים, כי הטור בסי׳ ל׳ לא שת לבו לזאת, וכתב וז״ל ״ועוף של יבשה אם הוכתה חולדה על ראשה או נגפה וכו״ הכל בלשון נקבה מפני שנמשך אחר לשון המשנה, מבלי לעמוד על טעמא דהאי זרות הלשון ודו״ק.

15 אף אנן נמי תנינא - במסכת טהרות דבן נח מוזהר על הטמאין והתם פ"א מ"א קאמר י"ג דבר נאמרו בנבלת עוף טהור וכך וכך בנבלת עוף טמא וזו היא מהן:

16 אכל אבר מן החי ממנה - בעוף טמא קא מיירי:

17 אינו סופג - וקסבר אינו נוהג בטמאים כרבנן:

18 ה"ג ואין שחיטתה מטהרתה - ואעוף טמא קאי וקאמר דאין שחיטתה מטהרתה והא דנקיט לה לשון נקבה משום דרישא אתחיל בה לשון נקבה דתנן בה הכי נבלת עוף טמא צריכה מחשבה כו':

« רש"י על חולין ק״ב ע״א:י״ד רש"י על חולין ק״ב ע״א:ט״ז »